החלטה בתיק ב"ש 6656/06

 1.        לפניי ערר שהוגש על-ידי המדינה הבוקר על החלטת בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' מילנוב) מאמש, בב"ש 4290/06, לפיו נדחתה בקשת העוררת לעיון חוזר בהחלטתו מיום 18.6.06 ולמעצרו של המשיב עד לתום ההליכים הפליליים נגדו בתיק העיקרי.

2.         מהודעת הערר, ומתשובת הסנגור, עו"ד חנן רובינשטיין, עולה, כי עניינו של המשיב העסיק את בתי המשפט על דרגותיהם השונות, בחודש האחרון, פעמים לא מעטות. עו"ד רובינשטיין גם הדגיש, כי הודעת הערר על 11 נספחיה, מביאה רק חלק מן ההליכים, ולא כולם. לטענתו, הדבר נעשה באופן מכוון, ומנגד טוענת ב"כ המדינה, עו"ד גלית שוהם, כי אי-צירוף כל החומר נבע מבעיות טכניות של זמן ומרחב והקושי לאתר את כל החומר כדי לצלמו ולהגישו לבית המשפט הזה.

3.         מכלל החומר עולים הנתונים הבאים:

א.        המשיב נעצר בפעם הראשונה ביום 22.5.06. הוא היה בפועל במעצר ימים, ולאחר מכן הוגש נגדו כתב אישום ביום 25.5.06, אשר ייחס לו עבירות של איומים ותקיפת בת-זוג. הכוונה הינה למתלוננת, שאינה אשתו, כאשר המשיב נשוי ואב ל-4 ילדים.

ב.         בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים, במסגרתה הוכן תסקיר מעצר אשר המלצתו הינה לשחרר את המשיב, כאשר הדבר מותנה באי-יצירת קשר עם המתלוננת, גם אם זו תיצור איתו קשר. במסגרת התסקיר נאמר, כי המשיב הינו אדם שהתנהגותו בדרך-כלל נורמטיבית, וההליכים המשפטיים שהיו נגדו היוו גורם מרתיע וממתן, ולדעת כותבת התסקיר לא קיימים דפוסים של התנהגות אלימה או אימפולסיבית של המשיב. כמו כן, גם המתלוננת מאשרת כי המשיב לא היה אלים כלפיה בעבר, וטענתה היא כי הוא "נהג כלפיה באופן אמביוולנטי ולא כנה". בעניין זה כבר אמר שלמה המלך, כי אין לדעת מהי " דרך גבר בעלמה" (משלי ל, יט).

ג.         בית-משפט השלום (כב' השופט י' מילנוב), החליט ביום כ"ב סיון תשס"ו (18.6.06) בב"ש 1495/06 לשחרר את המשיב, עם הגבלות שלא יתקרב למתלוננת במרחק הקטן מ-100 מטר ולא יצור איתה קשר, לרבות קשר טלפוני, ולא יטריד אותה.

ד.         המדינה ערערה לבית המשפט המחוזי. כב' השופט יצחק ענבר, אשר דן בערר (ב"ש 6611/06) דחה אותו וקבע כי לאור המלצת שירות המבחן ועוצמתן המופחתת של הראיות הנוגעות לאישום השני, אין מקום להתערב בהחלטת בית-משפט קמא (החלטה מיום כ"ד סיון תשס"ו (20.6.06).

ה.        המדינה לא אמרה נואש ופנתה לבית המשפט העליון. חומר זה הוצג בפניי על-ידי הסנגור. מהחומר עולה, כי לאחר שהמדינה הגישה את הערר (בש"פ 5201/06) התקיים דיון ולמחרת, ביום א' תמוז תשס"ו   (27.6.06) שלחה המדינה הודעה דחופה לבית המשפט ובה מסרה, כי הגיע למשטרה מידע חדש הנוגע להטרדות ואיומים מצד המשיב כלפי המתלוננת, ולכן היא מבקשת כי בית המשפט יורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים, וכי ייקבע דיון דחוף, שבו יוצג חומר חדש בפני בית המשפט העליון.

ו.         למחרת יום זה, ביום ב' תמוז תשס"ו (28.6.06), הודיעה הפרקליטות לבית המשפט העליון כי המשיב כבר נעצר ולכן היא מבקשת למחוק את הערר, וכי המדינה תפנה לעיון חוזר בשאלת מעצרו של המשיב לבית-משפט השלום. בית המשפט העליון (כב' השופטת פרוקצ'יה) נענה לבקשה ומחק את הערר ביום ב' תמוז תשס"ו (28.6.06).  

ז.         באותו יום הגישה המדינה בקשה להוצאת צו מעצר נגד המשיב בבית-משפט השלום, אשר נדונה בפני כב' השופט דוד מינץ. לאחר שהוא מתאר את שלבי הדיונים שהוזכרו לעיל, הוא מציין כי יש רגליים לסברת בא-כוח המשיב שלא נשקפת ממנו סכנה, והראיה שהמשיב היה משוחרר מבית המעצר במשך שבוע ולא גרם רעה למתלוננת. מבחינה דיונית הוא קבע, כי האכסניה המתאימה לדון בנושא אינה בקשת מעצר אלא על המדינה להגיש בקשה לעיון חוזר בפני כב' השופט מילנוב, שטיפל בתיק (ראה החלטה מיום ב' תמוז תשס"ו       (28.6.06 בתיק מ' 9802/06).

ח.        המדינה הגישה בקשה לעיון חוזר (נספח י"א לבקשה שבפניי), וחזרה על הטענה כי מדובר בהפרת צווים ותנאים שנקבעו על-ידי בית המשפט. לטענת המדינה מדובר במי שמפר באופן גס את אמון בית המשפט ומתקשר למתלוננת לשם שיבוש הליכי הדיון במעצרו, ולכן אין לתת בו אמון. הבקשה היא להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו.

ט.        הדיון בבקשה זו התקיים אתמול אחה"צ בבית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' מילנוב) בב"ש 4920/06. בתום הדיון החליט בית המשפט, שלא להיענות לבקשה, והורה על שחרורו של המשיב באותם תנאים שבהם שוחרר עפ"י ההחלטה מיום 18.6.06.

            החלטה זו היא נשוא הערר שלפניי.

4.         בדיון בפניי חזרה ב"כ המדינה על טענותיה, כי מדובר בסיכון המתלוננת ובהפרת צווי בית המשפט. לטענתה, בנסיבות אלה הפתרון היחיד הוא מעצר עד תום ההליכים.

5.         מנגד, תומך עו"ד רובינשטיין בהחלטת בית-משפט קמא, ומדגיש כי יש ניסיון מצד המדינה לבחור כל פעם הליך אחר כדי לפגוע במרשו.

6.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות. אנמק.

7.         אשר לטענת המדינה, כי מדובר על הפרת תנאי השחרור, הגעתי למסקנה כי על פני הדברים, הראיות הלכאוריות שבידי המדינה הן דלות ביותר, אם בכלל.

            טענת המתלוננת היא, כי המשיב היה מתקשר אליה כל יום במשך 30 יום שבהם היה עצור. עניין השיחה הטלפונית היומית, מוזכר פעמיים בהודעתה (נספח ח' לבקשה), הן בעמ' 3 שורה 14: "היה מתקשר כל בוקר", והן בעמ' 2 שורה 23: "כל יום היה מתקשר מהמעצר". מאידך גיסא, המסמך האובייקטיבי היחיד המצוי בפניי, הוא אישור "בזק" על שיחות שהגיעו לפלאפון של המתלוננת. ראשית, מדובר ב-3 שיחות ולא ב-30 שיחות. שנית, השיחות אינן בבוקר אלא שתיים מהן בשעות אחה"צ, והשלישית בשעה 11:47; שלישית, השיחות היו משני טלפונים הנמצאים במגרש הרוסים, כאשר שתי שיחות מתוכן הינן מטלפון הנמצא באגף הנוער, בעוד המשיב היה עצור באגף המבוגרים, ועל פני הדברים לא הובאה כל ראיה האם היתה לו נגישות לאגף הנוער; רביעית, גם לשיטת המדינה, מדובר בשיחות טלפון שהיו בתאריכים 6.6.06, 10.6.06 ו-11.6.06, בעוד איסור הקשר הטלפוני בין המשיב לבין המתלוננת הוטל עליו רק ביום 18.6.06. על עניין זה עמד בית-משפט קמא בעצמו, בפיסקה 17 להחלטתו (עמ' 11, למטה).

8.         עניין השיחות הטלפוניות, לא רק על עצמו ללמד יצא אלא על העניין כולו יצא. כאשר מדובר במתלוננת שעל פני הדברים מוסרת מידע שסוטה מן האמת בצורה כה קוטבית, הדבר משליך על כל היחס לדבריה האחרים.